לא בהכרח. סירוב של בנק הוא מידע חשוב שצריך להתייחס אליו ברצינות, אבל הוא אינו בהכרח סוף הדרך. הדבר החשוב ביותר לאחר סירוב הוא להבין למה הבנק אמר לא.
יכולות להיות לכך סיבות רבות: יחס החזר גבוה מדי, הכנסה שהבנק אינו מכיר בה במלואה, ריבוי התחייבויות, נתוני אשראי בעייתיים, פיגורים בעבר, חשבון מוגבל בעבר, בעיה בנכס, שיעור מימון גבוה, מבנה עסקה לא נכון או שילוב של כמה גורמים.
לדוגמה, עצמאי יכול להכניס בפועל סכומים יפים מדי חודש, אבל אם המסמכים הפיננסיים שהוגשו אינם תומכים בהכנסה הנדרשת לצורך המשכנתא המבוקשת, הבנק עלול שלא לאשר את העסקה. במקרה אחר, משפחה עם הכנסה טובה יכולה לקבל סירוב בגלל עומס גדול של הלוואות קיימות.
זו הסיבה שלא מומלץ, לאחר סירוב, פשוט לשלוח את אותה בקשה לעוד חמישה בנקים ולקוות שאחד מהם יגיד כן. קודם צריך לבצע אבחון.
לעיתים ניתן לשנות את סכום המימון, להסדיר התחייבויות, לצרף לווה נוסף כאשר הדבר מתאים, להציג נכון יותר הכנסות שהבנק יכול להכיר בהן או לשנות את מבנה העסקה. במקרים שבהם הפתרון הבנקאי אינו אפשרי, ניתן לבחון גם גופים חוץ־בנקאיים, שפועלים לפי מדיניות חיתום שונה. בדרך כלל, הגמישות הזו עשויה להגיע גם בעלויות מימון גבוהות יותר.
בלימון משכנתאות תיק מסורב מתחיל בחקירה ולא בהגשת בקשה חדשה. בודקים את נתוני האשראי, ההכנסות, ההתחייבויות, הנכס והסיבה לסירוב ורק אז מחליטים לאן נכון לפנות.
המטרה היא לא למצוא גוף כלשהו שיסכים לתת כסף בכל מחיר. המטרה היא להבין האם ניתן להפוך את העסקה לאפשרית, באיזה מבנה ובאיזו עלות – ואם נדרש פתרון ביניים, לבנות מראש גם את הדרך חזרה למימון טוב יותר בעתיד.